<h1>הבתים — שערי תענית שער רביעי</h1>
<h2>דף טו.</h2>
סדר שבע תעניות אלו כיצד, מוציאין את התיבה ברחובה של עיר, ונותנין אפר מקלה על גבי התיבה, ובראש הנשיא, ובראש אב בית דין. וכל אחד ואחד נוטל ונותן אפר על ראשו, וכלם מתכסים בשקים. ולמה יוצאין ברחובה של עיר, לומר צעקנו ולא נענינו, ובזינו את עצמינו בפרהסיא. ולמה נותנין אפר מקלה על גבי התיבה, משום שנאמר עמו אנכי בצרה, וכתוב בכל צרתם לו צר. ולמה נותנין אפר בראש כל אחד ואחד, לומר הרי אנו חשובים לפניך כעפר. כלומר, שיהיו הכל נכנעין ויחזרו בתשובה. וכדי שיזכור לנו אילו של יצחק וירחם עלינו, לר"ם.
הזקן אומר להם דברי כבושין, לא שק ותענית גורמין אלא תשובה ומעשים טובים גורמין, לא נאמר באנשי ננוה, וירא אלקים את שקם ואת תעניתם, אלא, וירא אלקים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה. ובקבלה הוא אומר, וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל ה' אלקיכם. ומוסיף בענינים אלו כפי כחו עד שיכנע לבם לשוב אל ה'. יש שם זקן וחכם, אומר זקן וחכם. אם אין שם זקן וחכם, אומר חכם. אין שם לא זקן ולא חכם, אומר אדם של צורה. ואחר שאומר להם דברי כבושין, מורידין לפני התיבה זקן, ורגיל בתפלה ולקרוא בתורה נביאים וכתובים, ומטופל, ואין לו, ויש לו יגיעה בשדה וביתו ריקן מעברה, שאין בבניו ובני ביתו וקרוביו בעלי עברה. ופרקו נאה, שלא יצא עליו שם רע בילדותו. שפל ברך מרוצה לעם. ויש לו נעימה וקולו ערב. ואם מצאו אדם זקן עם כל המדות האלו מושיבין אותו. ואם אין שם זקן, הואיל ויש לו כל המדות האלו מתפלל.
הוא עומד ומתפלל, ואומר עשרים וארבעה ברכות שמנה עשרה שבכל יום, ומוסיפין עליהם שש. כיצד, כשיגיע לברכת ראה נא בענינו הוא מאריך בתפלה. ואומר זכרונות ושופרות, מעין הצרה. ואומר, אל ה' בצרתה לי. אשא עיני אל ההרים, ממעמקים קראתיך ה', תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו. ואומר דברי תחנונים כפי כחו, ואומר, ראה נא בענינו ומהר לגאלנו, ומתחנן, ואומר בסוף תחנוניו, מי שענה [ל]אברהם אבינו בהר המוריה, הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם בא"י גאל ישראל. וכל העם עונין אמן, ואחר כך חזן הכנסת אומר להם תקעו, ואחר כך מתחיל באותן שש שמוסיף, חותם בראשונה, מי שענה אבותינו על ים סוף, הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ברוך זוכר הנשכחות. והם עונין אמן, וחזן בית הכנסת אומר להם הריעו בני אהרן הריעו. ואחר כך חותם בשניה, מי שענה יהושע בגלגל הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה בא"י שומע תרועה. והן עונין אמן, וחזן הכנסת אומר להם הריעו בני אהרן הריעו. ואחר כך מתחיל ברביעית, וחותם מי שענה אליהו בהר הכרמל, הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם, בא"י שומע תפלה. וחזן הכנסת אומר תקעו בני אהרן תקעו. ומתחיל בחמישית, וחותם מי שענה ליונה במעי הדגה, הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה בא"י העונה בעת צרה. וחזן הכנסת אומר להם תקעו בני אהרן תקעו. ומתחיל בששית, וחותם מי שענה דוד ושלמה בנו בירושלים, הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה בא"י המרחם על הארץ. וכל העם עונין אמן אחר כל ברכה וברכה. חזן הכנסת הוא שמש הכנסת, אבל לא חזן המתפלל, כדי שלא תטרף דעתו עליו כדרך שאמרו בברכת כהנים. תקיעות אלו שאמרנו, כתב הראב"ד שהם בחצוצרות, ולאחר התפלה היו מתריעין בשופרות, כדי להזכיר אילו של יצחק. ויש מי שפסק, שהתרועה שנאמרת בדבר זה, הוא שאומר עננו אבינו עננו, עננו אלקי אברהם עננו. הר"ם כתב, שבגבולין לא היתה התקיעה בין הברכות, אלא שמברכין הברכות כפי הסדר שאמרנו, וכל העם עונין אמן, ואחר התפלה תוקעין בחצוצרות, ומתפללין. והסדר שאמרנו שהיו תוקעין ומריעין בתוך הברכות, היה בירושלים ובהר הבית כנגד שער מזרח, וכשהם תוקעין היו תוקעין שם בחצוצרות ושופר. והראב"ד כתב, שההפרש בין המקדש וגבולין באלו הברכות שאמרנו, שבגבולין היו אומרין כל הברכה, ומי שענה וחותם ועונין אמן, אחר כך תוקעין או מריעין. ובמקדש אומרין כל הברכה, וחותמין בא"י אלקים אלקי ישראל מן העולם ועד העולם בא"י זוכר כל הנשכחות, והם עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ואחר שאמר שליח צבור החתימה, חזן הכנסת אומר להם הריעו בני אהרן הריעו, ותוקעין, ואחר כך אומרין מי שענה. אין לנו הכרע באחת מאלו הסברות, שמצאנו בספרים בענינים אלו חלוף בנסחאות.
<h2>דף טז.</h2>
שבע תעניות האלו בכל מקום שגוזרין אותם שם, אחר שמתפללין יוצאין העם בבית הקברות ובוכין ומתחננין, כלומר, הרי אתם כאלו מתים אם לא תשובו מדרכיכם, לר"ם.
